להתחדש

בשיר "ההתחדשות" כותבת נעמי שמר: "אחרי החגים יתחדש הכל…. גם אתה, גם אתה תתחדש", יש ימים בשנה שמסמלים התחדשות והתחלות חדשות, ימים כמו: יום ההולדת, ימי האביב וימי תחילת שנה חדשה. אני מאמין שאכן זה כך, אבל למעשה נתונה לנו האפשרות והזכות להתחדש בכל יום ובכל רגע. בשיר כותבת המשוררת "גם אתה תתחדש" בלשון סביל, ואני מציע לקחת את המסר הזה למשהו יותר אקטיבי, משהו שיש בו מחשבה מקדימה, משהו שיש בו תהליך. בתהליך יש ממד של זמן וממד של שינוי.

אחד התהליכים שאני עשיתי לאחרונה, הוא בניית אתר אינטרנטי שיכול לתאר ולהסביר את העשייה הטיפולית שלי, ומעט על עצמי  ותפישת עולמי.  הדרך להקמת האתר התמשכה לה, בתחילת הדרך נעזרתי באנשי מקצוע, שכיוונו אותי על פי דרכם ואמונתם. הם ניסו להוביל לכיוון שנכון מבחינה שיווקית, אבל הוא לא תאם את הדרך שלי והרצון שלי להביא את עצמי לידי ביטוי באתר והפסקתי את התהליך איתם.

לפני מספר שבועות פנתה אלי חברה בהצעה, שמידי שבוע שנשב יחד ונהייה צוות חשיבה משותף על מנת לקדם את הרעיונות שלה ואת אלו שלי, מתוך התפיסה שחשיבה משותפת, שיחה ומשוב הדדי יקדמו את שנינו. בשבועות הללו של עבודה משותפת, מתוך חיבור של כל אחד מאתנו – למה חשוב לו? לאלו ערכים הוא מתחבר? מה הוא רוצה לתת ומה לקבל? התחלנו שנינו לפתח מיזמים שלו הצלחנו להגשים אותם קודם לכן. וכך, במקרה או שלא במקרה, לקראת ראש השנה עלה האתר הזה לאוויר.

תהליכים כמו זה שתיארתי כאן, נכונים ליוזמות עסקיות ואישיות, אך גם לתהליכי שינוי ריפוי אישיים או משפחתיים. לעיתים מספיקות חשיבה ועבודה עצמית, לעיתים תספיק עבודה עם חברים, ולעיתים הדרך הטובה תהיה להסתייע באיש מקצוע. בכל המקרים חשוב שיהיה הזיק הראשון של הרצון בשינוי, בריפוי ובהתפתחות.

היי, אני באה אליכם

לקראת השתתפותי בתוכנית צבעים בקפה בנושא האימוץ במשפחה הגאה, התבקשתי ע"י המגישים לבחור שירים לתוכנית. בדיעבד, לאחר שמיעת התוכנית, והקשבה מחודשת לשירים (שאני מאוד אוהב), ראיתי כיצד הם ממסגרים את סיפור ההורות שלי עד כה, ואולי את סיפור חיי…

השיר "היי" של עילי בוטנר, שפתח את התוכנית והשיר באה אליכם של מירי מסיקה (דידי שחר) בסיומה.
מהשיר "באה אליכם"- נוגעות בי בעיקר המילים "ילדה שלנו כמה התגעגענו" שמסמלות עבורי את הכמיהה שהייתה לי לחלום  – להיות הורה ולהקים משפחה (חלום, שהתגשם). והמילים "אני רצה אליכם אני רצה אליכם…" שמסמלות בעבורי, את קיום החלום את היותי לא רק הורה ובעל משפחה אלא גם מי שמהווה מקום בטוח לבנות שלי.

מהשיר "היי"- אני מתחבר לבדידות וקשיי הילדות , במילים "מה היה שם, הכאבים ההשפלות, זה כמו למות ולהמשיך לחיות….. ובית שעומד לקרוס" אצלי, שלא כמו בשיר של עילי בוטנר, הייתה אמא ששומרת, אבל יחד עם זאת, לא הכל היה קל. גדלתי במשפחה מורכבת  (חורגת) בתקופה שפחות שיתפו ושמעו את רגשותינו הילדים, וכך עברתי דיי לבד את שנות ההתבגרות  עם זהות מינית שונה בחברה שמרנית, סטראוטיפית ושותקת.

כאמור שני השירים הללו היו הפתיח והסיום לתוכנית בה בין היתר סיפרתי על חיי ועל סיפור היותי אב יחדני לשתי בנות שאימצתי באימוץ חוץ ארצי. שמחתי להשתתף בתוכנית, לספר, לשתף ולנרמל את היות המשפחות שלנו כחלק מהמרקם המשתנה של המשפחות בישראל ובעולם בעידן הפוסט מודרני (תוכנית אחרת של צבעים בקפה).

התוכנית ושני השירים הללו מחברים אותי שוב ושוב לשיחות שלי עם הורים במסגרת עבודתי הטיפולית, להתבוננות האם אנו מהווים עבורם מקום בטוח? האם אנו מאפשרים להם להתמודד ולגדול? האם אנחנו (מספיק) רואים אותם? האם אנו נותנים להם מקום להביע את עצמם, מילולית ובעיקר רגשית? אם נתחבר לעקרונות המנחים אותנו ואם התשובות לשאלות הללו- חיוביות- רוב הסיכויים שהילדים ימשיכו לרוץ אלינו ולצדינו כמו במילות השיר באה אליכם.